הפרת חוזה להבטחת נישואים

האם הצעת נישואים מהווה חוזה מחייב? האם ניתן לתבוע פיצויים בגין הפרת ההתחייבות להינשא? במאמר 'הפרת חוזה להבטחת נישואים' תשובות בסוגיה זו, לרבות, עמדת בתי המשפט, הדרכים להוכחת חוזים מעין אלה, אומדן הפיצויים ושיעורם ועוד.

האם הבטחת נישואים מהווה חוזה מחייב?

חוזים יש לקיים. בין אם מדובר בחוזים עסקיים או חוזים בין-אישיים. הבטחת נישואים, מהווה חוזה מחייב, ככל התחייבות חוזית אחרת. המשפט נכנס לתוך מערכת היחסים בין בני הזוג שעה שהם מחליפים התחייבויות, ולא שמים אל ליבם שבו בזמן כרתו חוזה. חזרה מהתחייבות שכזו, ללא עילה מוצדקת, כמוה כהפרת חוזה, המזכה את הצד הנפגע מההפרה בסעדים ותרופות.

עם זאת, הקביעה לפיה בעצם הצעת נישואים והיענות לה, נכרת חוזה מחייב, אינה נקייה מספקות. שכן, יש להכיר בחופש הטבעי, של מי מהצדדים, להשתחרר מהבטחה גורלית זו, שאינה דומה כלל להתחייבויות מכוח חוזים אחרים.

עם זאת, בתי המשפט קבעו כי החוק אינו יכול להישאר אדיש אל מול הפרת התחייבות זו, שכן, הפרת הבטחה להינשא עלולה לגרום נזק לצד הנפגע.

נזק שראוי לקבל פיצוי בגינו. הסתמכות על ההבטחה ועריכת תוכניות למימושה, לעיתים אף משנה אחד הצדדים את מצבו לרעה לאור ההתחייבות (מוציא כספים מקופות חסכון, עוזב את מקום מגוריו, מתפטר מעבודתו וכו'). התעלמות מנזקים אלו, תביא לגרימת עוול לא צודק, ואין צידוק לשחרר את הצד המפר מתביעת פיצויים בעבור נזקים אלו.

תרופות וסעדים בגין הפרת חוזה להבטחת נישואים

ככלל, הסעדים העיקריים להם זכאי נפגע כתוצאה מהפרת חוזה הם: אכיפת החוזה ופיצויים בשל נזקים שנגרמו כתוצאה מההפרה.

אכיפת חוזה הינה הסעד הראשון במעלה והתרופה העיקרית להפרת חוזה. עם זאת, כאשר מדובר בהפרת חוזה נישואים, המהווה חוזה ייחודי, אין מקום לדבר על אכיפת החוזה.

בית המשפט לא ייתן צו לקיום חוזה נישואים ולא יורה לצד להיכנס תחת חופה וקידושין בכפייה, לאור הוראת סעיף 3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), המסייגת את תרופת האכיפה מקום בו מדובר בשירות או עבודה אישית, וכן על פי הוראת סעיף 3(4) לחוק, הקובעת כי לא תינתן תרופת האכיפה מקום בו אינה צודקת בנסיבות העניין.

על הצד הנפגע יהא להסתפק בפיצויים בעבור הנזק שנגרם לו כתוצאה מההפרה, לרבות פיצוי בגין נזק בלתי ממוני, עוגמת נפש וצער, מכוח סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה).

לעניין פסיקת הפיצויים נקבע בפסיקה, כי פיצוי בגין הפרת הבטחת נישואין צריך להיות צנוע ביותר. פסיקה זו מקורה ברתיעה של בתי המשפט מתביעות הפורטות שברון לב לשוברים כספיים (ע"א 647/89 שיפברג נ' אבטליון, פ"ד מו(2) 169).

מגמת הפסיקה

בתי המשפט אינם רוויים נחת מהגשת תביעות פיצויים בשל הפרת חוזה להבטחת נישואים. הטיב להבהיר רתיעה זו, כב' השופט זילברג באומרו, כי: "תביעה כזאת יש בה, כמעט תמיד, משהו מן הדוחה, כי היא יוצאת מתוך ההנחה, כי הארוס או הארוסה חייבים היו להתחתן עם בן-הזוג האחר אך ורק בשל ההבטחה שניתנה, למרות שאין רגשות אהבה ביניהם" (ע"א 461/64 טמסיט נ' פחימה, פ"ד יט(4) 129, 131).

עם זאת, למרות שבתי המשפט אינם רואים בעין יפה תביעות על הפרת הבטחת נישואין, ועל אף ההסתייגויות הכרוכות בכך, בתי המשפט מכירים בעילת התביעה בגין הפרת חוזה להבטחת נישואים, כעילת תביעה המזכה את הנפגע בפיצויים.

הקושי העיקרי בתביעות מעין אלה נעוץ בפרשנותה של הבטחת הנישואים, והאם ניתן לראות בה חוזה מחייב, על פי הכללים הקבועים בחוק החוזים: האם מתקיימת גמירת דעת? האם ישנה מסוימות? לשם כך, ייעזר בית המשפט בנסיבות חיצוניות המעידות על כוונת הצדדים: האם החלו בהכנות לקראת החתונה הקרבה, אשר יש בהן כדי להעיד על רצינות כוונותיהם.

במידה ויובהר כי הבטחת הנישואים, אכן מהווה חוזה על פי העקרונות הקבועים בדיני חוזים, יבחן בית המשפט את הסיבה בגינה הופרה ההתחייבות, והאם נפל פגם בכריתת החוזה שהצדיק את ביטולו?

בעניין זה יודגש, כי כאשר מדובר בעניינים עליהם ידע המפר בטרם הבטחת הנישואים, הרי שחזקה עליו ששקל אותם ולקחם בחשבון, בטרם עת. העלאת טענה ישנה, לאחר פרוץ הסכסוך, לא תישמע ולא תחשב לפגם בכריתת חוזה המצדיק את הפרתו.