חופש החוזים הנו עקרון מהותי בחוק החוזים. עם זאת, הצדדים לחוזה אינם רשאים לקבוע הוראות שאינן חוקיות/מוסריות/נוגדות את תקנת הציבור. חוזים הכוללים סעיפים אלו, אינם ניתנים לאכיפה ודינם בטלות. במאמר פרשנות חוזה בלתי חוקי, אופן ביטול חוזה, חובת השבה ועוד.
חוזה פסול – כללי
עקרון חופש חוזים מקנה לצדדים את החופש לקבוע בחוזה כל שעולה על דעתם, ובלבד שהתחייבויותיהם אלה חוקיות, מוסריות ואינן נוגדות את תקנת הציבור. חוזים שנקבעו בהם הוראות בלתי חוקיות או שנוגדות הן את תקנת הציבור, אינם מחייבים את הצדדים להם, והוראותיהן אלה בטלות מעיקרן.
חוזה פסול – המקור החוקי
סעיף 30 לחוק חוזים (חלק כללי), התשמ"ג-1973, קובע בעניין זה, כי: "חוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור – בטל". מטרת הסעיף היא להרתיע את הצדדים לחוזה לעגן בו הוראות בלתי חוקיות ובלתי מוסריות, שכן, בין כך ובין כך, להוראות אלה אין נפקות מעשית, שכן חוזים שכאלו בטלים מעיקרם.
סעיף 31 לחוק החוזים קובע את חובת ההשבה. בנסיבות בהן הוכרז חוזה פסול כבטל, על בית המשפט להורות על השבה, וכל צד מחויב להשיב לצד השני את מה שקיבל על פי החוזה.
עם זאת, בנסיבות בהן ישנו צד דומיננטי יותר, המהווה את הכוח המניע מאחורי עריכת החוזה, והוא הנהנה העיקרי מאי החוקיות הטבועה בחוזה, מוקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב לעריכת איזון בין הצדדים, אם מצא זאת צודק בנסיבות העניין, בכדי למנוע מצב בו החוטא יצא נשכר. כך יכול הוא לפטור צד מחובת ההשבה וכן יכול לחייב צד לקיים את עיקרי חיוביו, כאשר הצד השני קיים את חיוביו הוא.
מהו חוזה בלתי חוקי
חוזה בלתי חוקי הנו חוזה בו מעוגנים סעיפים הסותרים הוראות חוק קוגנטיות. יש לפרש את הוראת החוק שהחוזה עומד בניגוד לה, ולבחון מהי כוונת המחוקק : האם די בסנקציה הקבועה בהוראת החוק, או שיש להרחיב ולקבוע שהוראת החוק הינה בלתי חוקית מטבעה, שחוזה הסותר אותה, בטל מעיקרו.
הליך כריתת חוזה בלתי חוקי, אף הוא מביא לבטלות חוזה. כך לדוגמא: כאשר קיימת חובת ניהול מכרז, ועל אף החובה, נכרת חוזה עם ספק שירות, ללא מכרז. כריתת החוזה נגועה באי חוקיות ולכן בטלה.
חוזה יבוטל, גם כאשר מטרתו בלתי חוקית, בעוד תוכנו נראה על פניו חוקי וכשר. כך לדוגמא: חוזה לשכירת שירותי הסעה, הינו חוזה חוקי ומקובל. אך, אם מטרת ההסעה היא לצורך בריחה מזירת פשע, הרי שמטרת החוזה הינה בלתי חוקית ולכן החוזה כולו מבוטל.
במידה ומטרתו הבלתי חוקית של החוזה ידועה רק לאחד הצדדים, בעוד צד אחד הינו תמים, ישנן שתי גישות: האחת, פנייה לסעיף 31 לחוק החוזים, הקובע את חובת ההשבה, כתוצאה מביטול חוזה פסול. סעיף 31 מסמיך את בית המשפט לערוך איזונים בין הצדדים לשם עשיית צדק, ובין השאר, לפטור את הצד התמים מהשבה. דרך שנייה בה יכול לנקוט הצד התמים היא לתבוע את הצד השני בהפרת חוזה, ולזכות בפיצויים.
חובת השבה
סעיף 31 לחוק החוזים קובע את חובת ההשבה בעקבות ביטול חוזה פסול.
סעיף 31 מפנה לסעיף 21 הדן בחובת השבה כתוצאה מביטול חוזה, וכן מפנה לסעיף 19 הדן בביטול חוזה וביטול חלקי של חוזה. על פי סעיף 19 ישנם מספר תנאים מצטברים לביטולו החלקי של החוזה :
1. החוזה ניתן להפרדה לחלקים,
2. עילת הבטלות נוגעת רק לחלק מסוים בחוזה ולא לחלקים אחרים,
3. בטלותו של חלק מסוים זה, והשארת שאר חלקי החוזה בתוקף, אינה מרוקנת מתוכן את משמעותו ואינה יוצרת חוזה חדש, אליו לא כיוונו הצדדים בעת ההתקשרות. בהתקיים שלושת תנאים מצטברים אלה, ניתן לבטל חלק מסוים בחוזה, החלק הנגוע באי חוקיות, ולהותיר את שאר החוזה על כנו.