חוזה שותפות

חוזה שותפות מסדיר את זכויותיהם וחובותיהם של השותפים הנובעים מיחסי השותפות. במאמר סקירה אודות סעיפי הליבה בחוזה שותפות, תוך התייחסות לחלוקת הרווחים בשותפות, יצירת מנגנון לפתרון מחלוקות ועוד.

שותפות – כללי

סעיף 1 לפקודת השותפויות מגדיר שותפות, כך: "חבר בני אדם שהתקשרו בקשרי שותפות". קשרי שותפות מוגדרים כקשרים בין בני אדם, המנהלים יחדיו עסק לשם הפקת רווחים, להוציא קשרים הנובעים מתאגיד שקם מכוח דין אחר.

שותפויות, במהותן, מורכבות ממספר לא גדול של אנשים המעוניינים לפעול ביחד ליצירת רווחים. סעיף 3 לפקודת השותפויות מגביל את מספר האנשים המרכיבים שותפות וקובע, כי שותפות לא תהיה של יותר מ-20 אנשים. החריג לכך קבוע בסעיף 3א לפקודת השותפויות, ולפיו שותפות במשרד עורכי דין או רואי חשבון יכול שתגיע עד ל-50 איש.

על פי סעיף 4 לפקודת השותפויות, על שותפות להירשם ככזו. עם זאת זהו לא תנאי מכונן. וגם אם שותפות לא נרשמה, אי הרישום אינו מפקיע את תוקפה (עם זאת, יוטל על שותפות לא רשומה קנס).

חוזה שותפות

ההליכים המקדמיים ליסוד שותפות, כוללים את הצורך בהסדרת היחסים המשפטיים בין המעורבים: היזמים והשותפים המייסדים. עריכת חוזה שותפות, בשלב התחלתי זה, עשויה לפתור מחלוקות עתידיות בהמשך, וליצור קרקע נוחה למיסוד השותפות.

ככל שיקיף חוזה השותפות היבטים רבים יותר, בהקמה וניהול השותפות, כך ייטב. עיגונן של הוראות, באמצעות חוזה מחייב, עתידה לפתור את הבעיות והמחלוקות באיבן.

חוזה שותפות – סעיפי הליבה

עקרון חופש חוזים, מקנה לצדדים את האפשרות הבלתי מוגבלת לקבוע באמצעות חוזה שותפות, הוראות שונות, המתייחסות לכל נושא העולה על דעתם, ובלבד שהוראות אלה חוקיות ואינן נוגדות את תקנת הציבור וסעיפים קוגנטיים הקבועים בפקודת השותפויות.

סעיף 30 לפקודת השותפויות קובע, כי שותפות מבוססת על הסכמת השותפים, ומכאן ניתן לשנות תנאי מתנאיי השותפות בהסכמה מפורשת או משתמעת במהלך עסקיה של השותפות.

סעיף 34 לפקודת השותפויות דן בזכויותיהם ובחובותיהם של השותפים, וקובע, בין השאר, כי שותף זכאי להשתתף בניהול השותפות, וכן זכאי הוא לחלק בהון העסק ורווחיו. מנגד השותף חב בכיסוי הפסדים של השותפות, על פי חלקו היחסי, ובשיפוי שותף שחב בחבות אישית במהלך הניהול של עסקי השותפות.

הסעיפים המהותיים הנכללים בכל חוזה שותפות עוסקים, בין היתר, במטרת השותפות ובדרכי הקמתה, פעילותה העסקית של השותפות, זכויותיהם של השותפים ואופן חלוקת הרווחים, חובותיו של כל שותף ותחומי אחריותו, ניהול פעילות השותפות וחלוקת הסמכויות, מינוי בעלי תפקידים, דרכי גיוס הון ומשקיעים, אופן עזיבת שותף, מדיניות באשר לסודות הארגון וכו'.

מעבר לעיגונם של נושאים מהותיים אלה באמצעות חוזה השותפות, על הצדדים שערכו חוזה שותפות להתייחס לנושאים ספציפיים הנוגעים לאופייה הייחודי של השותפות ושל השותפים המרכיבים אותה. רצוי כי חוזים מעין אלה, יצפו מראש בעיות עתידיות ויספקו להן תשובה מראש.

חוזים אלה צריכים אף להכיל הוראה בדבר חלוקת הרווחים בשותפות. שכן, זוהי מחלוקת דומיננטית בשותפויות ויש להסדירה בטרם עת. עם זאת, קיימת בעיתיות מה בקביעת דרכי חלוקתם של הרווחים, כאשר השותפות עודה ביסוד.

ברוב המקרים, צפיות רווחים אינן תואמות את הרווחים בפועל. הדבר נכון גם באשר לקביעת סמכויותיו ומידת השקעתו של כל שותף. למרות הקושי בדבר, סוגיית חלוקת הרווחים הינה המחלוקת השכיחה ביותר, ולכן חשוב לעגן אותה באמצעות חוזה השותפות, על ידי קביעת מנגנונים שיצפו את הבאות, וינתקו את הקשר בין התנהלותו של מי מהשותפים לחלוקת הרווחים.

הוראה חשובה נוספת שעל חוזה שותפות לכלול, עוסקת בדרכים לפתרון סכסוכים.

חוזים רבים כוללים מנגנונים לפתרון סכסוכים על ידי קביעת הערכאה המשפטית שתדון במחלוקות. כן ניתן לקבוע הליך של גישור או בוררות ואף להגדיל ולקבוע מראש את שם המגשר, המקובל על הצדדים, שידון בסכסוך והחלטתו תכריע את המחלוקת. קביעת הוראה שכזו יכולה לסייע לקצר את משך המחלוקת, ולהביא להמשך פעילות סדירה בשותפות.