נהג אוטובוס טען כי חתול הבהיל אותו וגרם לתאונת דרכים – האמנם?!

בית משפט השלום דחה את תביעתו של נהג אוטובוס לפיצוים בשל תאונת דרכים, לא לפני שהביע דעתו כי גרסותיו השונות של הנהג "מלאות סתירות ותמיהות" ואף הטיל עליו הוצאות משפט בסכום של 3,500 ₪.

הנהג טען באופן כללי כי חתול (!) שהתגלה באוטובוס שלו, הבהיל אותו וגרם לתאונה ולפגיעתו (אם בבטן ואם בחזה – תלוי בגרסה) ולהתקף הלב שחווה אך השופטת לא האמינה לדבריו וקבעה כי אין המדובר בתאונת דרכים ופגיעתו אינה קשורה כלל וכלל לנסיעה.

קיבל התקף לב ועשה תאונת דרכים – בגלל חתול ?

הנפגע הינו נהג אוטובוס במקצועו. לגרסתו באחד הבקרים עת החל נסיעתו בשעה 05:45 באוטובוס מביתו, ראה לפתע צל באוטובוס העובר מירכתי האוטובוס לחזיתו וחשב שמדובר באדם שחדר לאוטובוס ובכוונתו לפגוע בו.

הנהג נבהל עד מאוד ועצר בפתאומיות ובבהלה את האוטובוס וכתוצאה מכך, לדבריו, נזרק קדימה לכיוון הגה האוטובוס וקיבל מכה חזקה שלאחריה החל הנהג לחוש כאבים בחזהו וקשיי נשימה משמעותיים שלאחר מכן התבררו כהתקף לב.

הנהג טען שרק בדיעבד התברר לו כי במהלל הלילה נכנס לאוטובוס חתול שחור והוא זה אשר רץ לקדמת האוטובוס בתחילת הנסיעה והבהיל מאוד את הנהג.

גרסה מבולבלת ומלאת סתירות של הנהג

בגרסה (ולמעשה בגרסותיו) של הנהג שמסר התגלו הרבה מאוד סתירות אשר הביאו את בית המשפט – עו"ד גיל קראוס מסביר – להבין את הבעייתיות, בלשון המעטה, בטענות הנהג וכך למשל:

הנהג נשאל האם ביצע סריקה (כנדרש) באוטובוס טרם הנסיעה – הנהג ענה שאכן ביצע סריקה ביחד עם כלבתו בתוך ואף מחוץ לאוטובוס ולאחר מכן תיקן גרסתו ומסר שרק הוא בדק באוטובוס ללא הכלבה.

בית המשפט תהה: אם הנהג ביצע סריקה באוטובוס עם כלבתו כיצד זה לא גילה הוא או כלבתו את החתול? ויותר מכך – כיצד החתול עצמו לא נבהל מהם?

התובע נשאל כיצד זה קיבל מכה חזקה מבלימתו הפתאומית אם היה רק בתחילת נסיעתו ונסע לאט – הנהג ענה כי נסע לאט כדי לא להפריע לשכנים בגלל השעה המוקדמת ורק לאחר מכן החל להאיץ.

בית המשפט תהה: אם הנהג רק החל בנסיעתו ונסע לאט, כפי שמעיד הוא בעצמו – הרי שלא סביר שבזמן שבלם פתאום לטענתו, עף קדימה בעוצמה חזקה וקיבל מכה כה חמורה עד שהתפתח התקף הלב לו טוען הוא.

הנהג נשאל מדוע לא הזכיר את עניין החתול כאשר הגיע לקבלת טיפול רפואי ראשוני – הנהג ענה שהיה במצב קשה כשהגיע לבית החולים ולא זכר.

בית המשפט גרס: שאין זה הגיוני כי במשך חודשיים לאחר התאונה ובכל הרישומים הרפואיים לא הוזכר החתול ולו פעם אחת ולפתע נולד עניין זה.

הנהג נשאל מדוע אשתו שליוותה אותו לבית החולים לא סיפרה בדיוק את שאירע – הנהג ענה כי אינו יודע. בית המשפט קבע, כי העובדה שלא הביא את אשתו להעיד עומדת לחובתו.

הנהג נשאל מדוע אמר בבית החולים כי "כואבת לו הבטן" ולא כי קיבל מכה חזקה מהגה האוטובוס (מה שהגיוני ומתבקש היה לומר) – ענה כי לא האמין שעובר התקף לב.

בית המשפט הביע ספקותיו: מי שקיבל מכה כזו מן הראוי היה שיציין זאת בפני רופאיו באופן מידי.

לא תאונת דרכים – אין פיצוי

בסופו של דבר, החליט בית המשפט כי הנהג היה רחוק מלשכנע אותו בדבר נסיבות קרות התאונה וסתירותיו וחוסר דיוקיו הרבים, מעידים יותר כי לא כך היו פני הדברים. השופטת אף הביעה דעתה על כי אינה מאמינה לנהג לא הגיוני שהנהג נבהל מחתול באופן בו גרם לו להתקף הלב.

בשורה התחתונה נקבע, כי אין המדובר באירוע שקרה תוך כדי נסיעה או שקשור לנסיעה ומשכך, כלל אין המדובר בתאנת דרכים והתביעה נדחתה תוך חיוב הנהג בהוצאות משפט.

נראה כי לחמדנות אין גבול. היה על נהג האוטובוס להסתפק בעובדה כי פגיעתו היוותה תאונת עבודה (או יכולה להוות כזו) ולקבל תגמולים מהביטוח הלאומי, במקום לטוות רשת של גרסאות לא תואמות וסותרות ו"לחטוף" בסופו של דבר אף תשלום הוצאות בסכום לא מבוטל.

לקריאת פסק הדין המלא ראו: 85063-96.

הסקירה באדיבות עו"ד תומר בכר ייצוג נפגעי תאונות דרכים