חיינו דינמיים ולעיתים לאחר חתימה על חוזה, ובמחשבה שנייה, אנו חפצים בביטולו אך חוששים מן ההשלכות, וזאת לאור התפיסה הרווחת שעל החברה לכבד חוזים כי "חוזים צריך לקיים". אז מה הם למעשה אותם מקרים שעל פי חוק החוזים עומדת לנו הזכות לבטל את החוזה? כל זאת במאמר שלפניכם.
הדרך לכריתת חוזה
בחוק החוזים קבע המחוקק שחוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול.
הצעה – על מנת שפנייה תיחשב כהצעה עליה לעמוד בשני תנאים מצטברים – גמירות דעת ומסוימות (סעיף 2 לחוק החוזים).
קיבול – לאחר שההצעה עמדה בשני התנאים המצטברים, יגיע הקיבול. הצד השני מקבל את ההצעה ובכך למעשה נכרת בין הצדדים חוזה מחייב.
גמירות דעת ומסוימות
גמירות דעת – גמירות דעת למעשה מבטאת את רצון המתקשר להתקשר בחוזה מחייב.
מסויימות – מסוימות הינה, הסכמה על הפרטים המהותיים של העסקה (לא בהכרח מלוא הפרטים). במקום שנראה כי כוונת הצדדים הינה ליצור קשר משפטי מחייב ניתן יהיה להגמיש את תנאי זה. יודגש, כי בהתאם לפסיקה, קיימים פרטים שיש לכלול (מהות העסקה, שמות הצדדים וכו) על מנת שניתן יהיה לראות בהצעה כמקיימת את תנאי המסויימות. פגם בגמירות הדעת או במסויימות = עילה לביטול החוזה.
הפגמים המצדיקים את ביטולו של החוזה
בחוק החוזים מפורטים מספר פגמים שנפלו בעת כריתת החוזה. במאמר זה נתמקד בשלושה פגמים אשר בהתקיימות אחד מהם צד לחוזה זכאי לדרוש ביטולו:
- כפיה – לחץ קיצוני שהופעל על צד לחוזה השולל את רצונו החופשי. כפייה יכולה להתבטא בהפעלת כח ובאמצעות איומים.
- עושק – הצד השני ניצל את מצוקתו של המתקשר בחוזה (ניצול מצוקה יכול להתבטא בניצול חולשה שכלית או גופנית או בניצול חוסר ניסיונו של המתקשר), עושק ייחשב כעושק גם במצב בו התנאים שנקבעו בחוזה גרועים מן המקובל במידה בלתי סבירה.
- טעות – החוזה נחתם עקב טעות. טעות הינה למעשה פער בין המציאות כפי שחווה אותה צד המתקשר בחוזה לבין המציאות בפועל דבר אשר למעשה פוגע בגמירת דעתו של המתקשר. חשוב להדגיש, כי אין המדובר בכל טעות אלא בטעות יסודית. טעות יסודית אומרת, כי במידה והמתקשר היה יודע על אותה טעות הוא לא היה מתקשר בחוזה מלכתחילה.
למעשה פגמים אלה החלו כבר במהלך המשא ומתן לקראת כריתת החוזה ומעידים על פגיעה ברצון המתקשר להתקשר בחוזה או פגיעה בהבנה של מי מהצדדים המתקשרים.
לאור כך, בחר המחוקק להגדיר עילות אלה כמצדיקות את ביטול החוזה. יודגש, כי במידה והחוזה ניתן להפרדה לחלקים, ועילת הביטול נוגעת רק לחלק מהחוזה, ניתן יהיה לבטל רק את אותו חלק אלא אם כן הצד הנפגע לא היה מתקשר בהסכם כלל אלמלא עילת הביטול שאז באפשרות הנפגע לבטל את החוזה כולו.
ביטול החוזה
בסעיף 20 לחוק החוזים קבע המחוקק את הדרך לביטול החוזה כדלקמן: "ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול, ובמקרה של כפיה – תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפייה".
לאחר ביטול החוזה
לאחר שבוטל החוזה באחת מעילות הביטול, כל צד ישיב לצד השני את מה שקיבל (ככל שהדבר אפשרי). במידה והדבר לא מתאפשר – על כל צד לשלם לצד השני את השווי של מה שקיבל וזאת מבלי לפגוע בזכות הצד הנפגע לתבוע בגין נזקים נוספים.
לסיכום: חישבו היטב בטרם הנכם מחליטים לחתום על חוזה. מומלץ מאוד להיוועץ בעורך דין הבקיא בתחום שילווה אתכם החל משלב המשא ומתן ועד לרגע חתימת החוזה וזאת על מנת לחסוך הליכים משפטיים מיותרים לאחר מכן.