אחריות שילוחית בתביעות רשלנות רפואית

תביעות רשלנות רפואית מעלות סוגיות רבות לגבי הנושא של אחריות שילוחית ואחריות מעביד. 

בסופו של דבר, רוב הרופאים נמצאים תחת מסגרת מסוימת בבואם לספק שירותים רפואיים. האחריות בדיני נזיקין אמנם מוטלת על פלוני רק בגין מעשיו שלו ולכן היא נקראת אחריות אישית, אך עדיין יש מקום לבחון האם ועד כמה קיימת גם אחריות שילוחית ואחריות מעביד.

אחריות שילוחית מוגדרת בתור האחריות המוטלת על פלוני לפצות אלמוני, בגין נזק שנגרם לאחרון על ידי גורם שלישי. במילים אחרות, המושג הזה בוחן את מידת האחריות המוטלת על מוסד רפואי עקב רשלנות הגורמת נזק למטופל.

לעומת זאת, אחריות מעביד היא מקרה ספציפי יותר והוא גם השכיח מבין המקרים השונים של אחריות שילוחית. פקודת הנזיקין קובעת הוראות מפורשות ביחסי עובד מול מעביד וביחסים של שולח מול שלוח, כגון סעיף 15 שאינו דן ישירות באחריות שילוחית אלא מתמקד באחריות למעשי הזולת.

הסעיף הזה פוטר בעל חוזה מאחריות בנזיקין למעשה הזולת וזאת למעט חריגים: התרשלות בעל חוזה בבחירת קבלן, מקרים בהם ידע בעל החוזה על פגם בחוזה, התנהלות של הצד השני ללא פעילות למניעת נזק ועוד.

שיקולים בהטלת אחריות שילוחית ברשלנות רפואית

הדרך הטובה ביותר לבחון את היחס הקיים בין אחריות שילוחית לבין תביעות רשלנות רפואית הוא באמצעות שיקולי צדק ויעילות. לא קיים רציונאל ממצה המצדיק את הטלת האחריות השילוחית בכל המקרים ללא יוצא מן הכלל.

במקרים שונים תוצדק הטלת אחריות שילוחית על ידי רציונאלים שונים. מהבחינה הזו, התייעצות עם עורך דין טרם הגשת תביעות רשלנות רפואית היא פעולה חיונית. באמצעות חתימה על הסכם עם עורך דין רשלנות רפואית ניתן לברר את סיכויי ההצלחה של התביעה ולבדוק האם יש מקום לכלול דרישה עבור אחריות שילוחית.

הרציונאלים הקיימים עבור הטלת אחריות שילוחית בתביעות דיני נזיקין בכלל ורשלנות בפרט הם שיקולי צדק ויעילות. בכל הנוגע אל שיקולי צדק, קיימת התייחסות ברורה בין כתלי בית המשפט אל אשמה משפטית, יכולת פיצוי וטובת המעביד.

אשמה משפטית באה לידי ביטוי במקרים בהם בשעת גרימת הנזק לא הייתה למעביד היכולת לשלוט על מעשי העובד. יכולת פיצוי קיימת בהשוואה לרווחים של המעביד לעומת העובד, וטובת המעביד נובעת מכך שהעובד פועל לשרת את האינטרסים שלו.

מהי יעילות? בהקשר לרשלנות רפואית

בשיקולי יעילות ההתייחסות אל הטלת אחריות שילוחית היא מעט שונה. על פי ההנחה המקובלת ברוב בתי המשפט, למעביד יש את האמצעים לפצות את הניזוק. זאת בניגוד לעובד שלא תמיד מחזיק באמצעים ובמשאבים הכלכליים על מנת לספק את הפיצוי כפי שנקבע בחוק.

שנית, הטלת אחריות שילוחית מאפשרת לבתי המשפט לעודד מסחר, היות שאם לא תוטל אחריות ללקוחות פוטנציאליים עשויים אלו לחשוש מקשר עם מעבידים באמצעות נציגיהם. הנחה זו פחות רלוונטית עבור תביעות רשלנות רפואית, בעיקר משום שהמטופלים אינם מחזיקים בכשירות הנדרשת לבחור רופא מקצועי או לסנן בין רופאים שונים.

לבסוף, שיקולי היעילות בהטלת אחריות שילוחית בוחנים מהו פיזור הנזק ובודקים את הביטוח. דווקא הנושא האחרון הוא זה שמעורר את הדיונים הסוערים ביותר סביב רשלנות רפואית. בסופו של דבר, לרוב המוסדות המציעים טיפול רפואי יש ביטוח מקיף המאפשר להם לכסות הוצאות עבור מטופלים גם לאחר רשלנות רפואית חמורה במיוחד.

לסיכום, רשלנות רפואית היא הדרך הנפוצה ביותר לצורך הטלת אחריות לטובת מי שנפגע כתוצאה מטיפול רפואי. עם זאת, במקרים רבים עולות תהיות לגבי האחריות השילוחית של המוסד הרפואי או אחריות המעביד המעסיק את הרופא הרשלן.